<h1>רבינו ירוחם נכ"ג ח"ד</h1>
<h2>דף פד:</h2>
מצא תינוק מושלך, ליחסו ר"ל להשיאו לכהונה והוא אסופי שכתבתי למעלה בעינ' תרי רובי כמו שכתבתי, אבל להחיותו אם רוב גוי' מן העיר גוי הוא להאכילו נבלות ועכ"ז מפקחי' עליו את הגל אם נפל עליו בשב' דפקוח נפש אין הולכין אחר הרוב, ואם רוב ישראל [ישראל] הוא להשיב לו אבדה ולהחיותו. וכן נמי אם רוב גוים אין מחיין אותו ר"ל אין מפרנסי' אותו, פי' ודוקא בפקוח נפש אין הולכים אחר הרוב אבל להחיותו אין הולכים אחר הרוב. וכל שכן במחצה על מחצה דמפקחי' עליו דספק נפשות להקל פשוט בכתובות [ט"ו ע"ב] ובגמ' דיומא [פ"ד ע"ב] כל זה לגרסת רי"ף ופרושו ביומא דהלכה כשמואל דלא פליג אדרב אבל לפרש"י שם וגרסתו לית הלכתה כשמואל דפליג אדרב דרב סביר' ליה דאם רוב גוים גוי הוא להחיותו ר"ל שאין מפרנסים אותו וכן הדין לפקח עליו הגל שאין מפקחים עליו הגל בשבת והלכתא כוותיה דרב דאיסורא הוא והלכתא כרב באיסורי אבל במחצה על מחצה מפקחין וראשון נראה עקר וכן כתב הרא"ש ביומא. ועוד פשוט מחצה על מחצה פי' כשיש בעיר מחצה ישראל ומחצה גוי' מחזקינן ליה בישראל לענין נזקי' שאם נגח שור שלו לשור שלנו משלם החצי והחצי האחר יאמר לו תביא ראיה דלאו ישראל אני ואני אתן לך דשור תם של ישראל אינו משלם אלא חצי נזק כמו שכתבתי במישרים ושם כתבתי כי שור של גוים בין תם בין מועד שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם פשוט בכתובות. וכל זמן שהוא ספק גוי לענין יוחסין כלומר להשיאו לכהונה אם קדש אשה מקודשת מספק ומי שהרגו אינו נהרג עליו. ואם הטבילוהו בית דין לשם גרות או שטבל משהגדיל הרי דינו כשאר אסופים הנמצאים בערי ישראל וכן כתב הרמב"ם. ועוד כתב יראה לי שכל מדינה שיש בה שפחה או גויה הראויה לילד הואיל והאסופי הנמצא שם ספק גוי או ספק עבד כשישא הגיורת כמו שביארנו הרי זו ספק אשת איש והבא עליה פטור שאין הורגין מספק. וכן יראה לי שהשתוקי שנשא אשה שאיפשר שהיא ערוה עליו והרי היא ספק אשת איש שאין קדושי' תופסין בעריות. ואי זו היא האשה שאפשר שתהיה ערוה עליו כל אשה שהיה אביה או אחיה קיים כשנתעברה בו אמו וכל אשה שנתגרשה או נתאלמנה שמא אשת אביו היא או אשת אחי אביו. ומנין אני אומר שאין השתוקי והאסופי אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו שהרי אפשר שנבדקה ואינו אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו שהרי נאמר בתורה אל תחלל את בתך להזנותה ואמרו חכמים אם יעשה זה נמצא אב נושא בתו ואח נושא את אחותו ואלו היה הדין שכל מי שאינו ידוע אביו בודאי אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו לא היינו באים למדה זו לעולם והיתה הארץ מלאה זמה הא למדת שאין אוסרים עליהם עריו' ומחזיקין אותם כשאר בשר בספק עד שיודע בודאי שזו ערוה עליו שאם אי אתה אומר כך כל היתומים שבעולם שלא הכירו אבותיה' היו אסורים לינשא בכל מקום כדי שלא יפגעו בערוה עד כאן לשון הרמב"ם באיסורי ביאה פט"ו.
